פוליגרף כלי מיון עובדים

המעמד המשפטי של הפוליגרף במיון עובדים

נקודת ציון משפטית נוספת ששינתה את פני בדיקות הפוליגרף בארצות הברית הוא חוק ההגנה על העובדים מפני הפוליגרף, שנכנס לתוקף בסוף 1988. החוק נקרא EPPA (Employee Polygraph Protection Act) והוא מסדיר את בעיית השימוש בפוליגרף במגזר הפרטי לצורך קבלת עובדים לעבודה. החוק אוסר על מעבידים להשתמש במבחני פוליגרף לשם מיון עובדים או לצורך בדיקות תקופתיות של עובדים.
על מנת להבין את משמעות החוק נתאר את הרקע לחקיקתו. הבדיקות הממיינות אנשים לאלה הראויים להיות מועסקים ולאלה שאינם ראויים, באות לשרת את האינטרסים של מזמיני הבדיקה, היינו המעסיקים. המעביד חושש בעיקר מטעות שתגרום לו לקבל לעבודה אדם שלא ניתן לסמוך עליו. פחות מפחידה אותו המחשבה שהוא הפסיד אדם טוב וראוי שלא התקבל לעבודה בעקבות הבדיקה בפוליגרף. לבודק הפוליגרף שמספק את השרות אינטרס דומה. הוא מעונין בקשר מתמשך עם המעביד קשר שתלוי בראש ובראשונה בכך שלא יתגלו עובדים מושחתים שזכו בעבר להכשר של אותו בודק ועל יסוד הבדיקה זכו להיות מועסקים על ידי המעביד. אנשים שנפסלו על ידי בודק הפוליגרף ולכן לא התקבלו לעבודה לא יפגעו פגיעה חמורה באמינות הבדיקה גם אם יתברר שנעשתה טעות וראוי היה להעסיק את האיש. נוצר אפוא מצב שהן הבודק והן מזמין הבדיקה מעונינים להעלות את סף הקבלה כדי להבטיח שנבדק בלתי רצוי לא יסתנן ויתקבל לעבודה. כדי להמחיש הנה דוגמה: מפעל מעונין להעסיק 10 עובדים באגף הכספים. יש לו 100 מועמדים העונים לדרישות המקצועיות. המעביד דורש מהמועמדים לעבור בדיקה בפוליגרף שתסנן את אותם עובדים שמסתירים שהיו מעורבים בעבר בעבירות רכוש ולכן עלולים להיות סכנה למפעל. מתוך 100 המועמדים יש חמישה בעלי עבר פלילי. מדיניות בודק הפוליגרף והמזמין היא לעשות הכל כדי לזהות את החמישה ולמנוע את קבלתם לעבודה. אם נניח שהבדיקה מצליחה לאתר 80% מהעבריינים אך גם טועה לגבי 20% מהחפים, יתגלו ארבעה מתוך חמשת העבריינים ויזוהו כבלתי מתאימים. מצד שני 19 מתוך 95 המועמדים הכשרים ייכשלו אף הם במבחן. המעביד יבחר את 10 העובדים שלו מתוך 77 המועמדים שנותרו כשקיים סיכוי שאחד מאלה שיבחרו הוא אותו מועמד בלתי רצוי שהצליח להסתנן במבחן הפוליגרף. כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה, ניתן להעלות את סף הקבלה בידיעה ברורה שבכך גדל גם שעור הנבדקים הראויים שלא יעברו את המבחן. ניתן לקבוע למשל שרק הנבדקים בעלי ציוני המבחן הטובים ביותר יעברו את מבחן הפוליגרף וקובעים חסם של 20%. אם המבחן יעיל ב 80% הסיכוי של אותו נבדק בלתי רצוי להיכלל בין 20% הטובים ביותר פוחת לרמת נמוכה מאוד וסביר שהוא לא ייכלל בין 20 המועמדים הסופיים. המעביד בטוח ש 10 העובדים העתידיים שלו הם אנשים ללא עבר בעייתי, ובודק הפוליגרף חש שהוא שירת את המעביד כהלכה. מבחן הפוליגרף לסינון עובדים מוכיח את עצמו כמבחן יעיל והמעביד בא על סיפוקו. מעבידים נוספים נכנסים למעגל ושוכרים את שירותי הפוליגרף. העסק פורח ומושך אליו יותר ויותר אנשים המתמחים בבצוע בדיקות פוליגרף לשם סינון עובדים לעבודה. בשנות השמונים הופך העיסוק לתעשייה שלמה. לפי ברלנד (1988), פעלו במגזר הפרטי בארצות הברית למעלה מ 5000 בודקי פוליגרף בעת שחוק ההגנה על העובד נכנס לתוקף. רובם המכריע עסקו אך ורק בסינון עובדים ובבדיקות אמינות תקופתיות.
אלא שלנושא יש גם צד שני. מתוך 80 המועמדים שנכשלו בדוגמא שהבאנו, 75 (94%( נכשלו למרות היותם ראויים והם מסתובבים עם תווית של אנשים לא אמינים שנכשלו בבדיקת פוליגרף. הסיכויים שלהם לזכות בעבודה ראויה אחרת פוחתים אף הם. מנקודת המבט של שמירה על זכויות הפרט הטעות הזו חמורה ביותר וכאשר מספר האנשים הראויים שנכשלו בפוליגרף הולך וגדל נוצר לחץ ציבורי לחוקק חוק בעניין. בנוסף, הנהירה ההמונית לעסוק בבדיקות פוליגרף גורמת לירידה באיכות הבדיקות. הכישורים של הבודק הממוצע טובים פחות, בודקים עוברים הכשרה מקוצרת, מתפשרים על סטנדרטים, עורכים יותר בדיקות ממה שהם מסוגלים לבצע, ומקצרים את משך הבדיקה תוך ויתור על שלבים חיוניים. כתוצאה יש יותר טעויות, יש יותר טענות מוצדקות מצד נפגעי הפוליגרף ולחץ ציבורי כבד יותר לשנות את השיטה.
בעקבות הלחץ הציבורי אישר הקונגרס האמריקאי ביוני 1988 את חוק ההגנה על העובדים מפני הפוליגרף שמסדיר את עניין השימוש בפוליגרף לצורך קבלת עובדים לעבודה במגזר הפרטי. החוק איננו חל על רשויות פדרליות העוסקות בביטחון לאומי, ביון, או ריגול נגדי. לחוק יש מגבלות גם במגזר הפרטי כך למשל אין הוא חל על עובד נגדו קיים חשד מבוסס שגרם נזק כלכלי למפעל בו הוא מועסק. החוק איננו חל גם כשמדובר בקבלה לעבודה של אנשים שיועסקו במפעלים ביטחוניים כגון אלה המייצרים רכב משוריין, המייצרים מערכות אזעקה, או חברות אבטחה. כללית אוסר החוק על מעבידים להציע לעובדיהם או למועמדים למשרה להיבדק בפוליגרף. גם באותם מקרים ספורים בהם מרשה החוק לעשות שימוש בפוליגרף לשם בדיקתו של עובד, נשמרות זכויות הנבדק בקפדנות ויש הנחיות ברורות המונעות קיצורי דרך של הבודקים. בין היתר קובע החוק שהבדיקה איננה דרישה מחייבת לצורך קבלה לעבודה, ושהמעביד לא ישתמש בתוצאות הפוליגרף נגד המועמד במידה ולא יהיו בידו ראיות התומכות את התוצאות. במידה וזכות של הנבדק מופרת יש הרשות בידו לפנות בתלונה למשרד העבודה או לתבוע את המעביד על נזקים שנגרמו לו. עוד נקבע שעל הבודק להיות בעל רשיון בר תוקף לעסוק בבדיקות פוליגרף. החוק יצר בארצות הברית מצב חדש. מאז היכנסו לתוקף לא בוצעו כמעט בדיקות קבלה לעבודה או בדיקות תקופתיות דבר שאילץ את מרבית הבודקים במגזר הפרטי לחפש לעצמם עיסוק חדש. מעבידים השתדלו שלא להזמין בדיקות פוליגרף גם במקרים המותרים משום חרב התביעה המשפטית התלויה מעל ראשם. עבור מקצוע הפוליגרף משמעות הדבר דרישה להתרכז באותם נושאים בהם הפוליגרף יעיל באמת והכוונה בעיקר לחקירה הפלילית. ברמת הבדיקות יש שיפור משמעותי משום שרק בודקים מעטים בעלי כישורים טובים במיוחד נשארו בעיסוק. אלה מקפידים יותר לשמור על הכללים והבצוע הוא איכותי יותר. מקצוע הפוליגרף יצא לפיכך נשכר מהשינוי.